החלטה בתיק תע"א 8620-08

1.         בפנינו בקשת התובעים והנתבעים שכנגד בתיק זה (להלן- המבקשים) לסילוק התביעה שכנגד על הסף בשל העדר תשלום אגרת בית הדין במלואה.

2.         הנתבעות  והתובעות  שכנגד (להלן - המשיבות) מתנגדות לבקשה.

3.         יצוין כי בקשה זו הוגשה עוד בשנת 2007 אך בהתאם להחלטת השופטת עציון הדיון בנושא זה נדחה עד לאחר מתן החלטה בשאלת קיום יחסי עובד מעביד בין הצדדים .

4.         עם מתן החלטה בשאלת קיום יחסי עובד ומעביד ומשנקבע כי בין התובע (המבקש ו/או מר ישעיהו) למשיבות התקיימו יחסי עבודה,  הועבר התיק למותב זה לשמיעת ראיות לרבות מתן החלטה בבקשה זו.

טענות המבקשים:

5.         המשיבות כימתו את הסעדים הנתבעים בכתב התביעה ובעניין הטענה בדבר נטילת כספים פסולה (סעיפים 91-101 לכתב התביעה שכנגד ) בסך של  7.5  מיליון ש"ח שולמה אגרת בית משפט. 

עם זאת בנוגע לטענת ההשבה לאור תניית גדרון (סעיפים 81-90 לכתב התביעה שכנגד)  על סך  30 מיליון שקלים , לא שולמה אגרה.  סעד זה הוגדר ע"י המשיבות כסעד הצהרתי .

6.         בעוד סעד ההשבה הוגדר כסעד הצהרתי, בפועל מדובר בסעד אשר ניתן לכמתו ומשכך היה על המשיבות לתבוע את הסעד הסופי  - השבת הכספים ולשלם אגרה בהתאם.

7.         בסעיפים 89-90 לכתב התביעה שכנגד מבצעות המשיבות תחשיב על פיו סכום ההשבההמבוקש  נע בין 25,33,356 ש"ח ל 30,410,139 ש"ח.

8.         המשיבות נקבו בסכומים מדויקים וכן צירפו דפי תחשיב עליהם נסמכים התחשיבים הנזכרים בכתב התביעה.

9.         תקנות בית הדין לעבודה (אגרות) התשכ"ט- 1969 (להלן תקנות האגרות) מורות כי בית הדין לא יזקק להליך בגינו לא שולמה אגרה ( תקנה 2 לתקנות האגרות).

10.        התביעה שכנגד אינה עוסקת בעניינים הפטורים מתשלום אגרה או עניינים שניתן לבקש בגינם דחיית אגרה. המשיבות הינן תאגידים בעלי אמצעים ואין כל הצדקה לפטור אותן מחובת תשלום האגרה.

בהתאם לסעיף 1 לתוספת הראשונה לתקנות האגרות, תביעה לסכום כסף קצוב תחויב באגרה בשיעור 1% מסכום התביעה. משכך ומעבר לאגרה אשר שולמה היה על המשיבות לשלם אגרה נוספת עבור תביעת ההשבה העומדת על 30 מיליון ש"ח.

11.        מעבר לנזק המידי לקופת המדינה מתשלום אגרה בחסר, הרי שתשלום האגרה מהווה מחסום מפני הגשת תביעות מנופחות או מחוסרות עילה אשר תכליתן היחידה הינה להטריד או להילך אימים על הנתבע. 

12.        הלכה פסוקה היא כי מקום בו יכול תובע לעתור למתן הסעד העיקרי הדרוש לו (הסעד הסופי) אין כל מקום לתבוע , לא כל שכן להיעתר לבקשה להעניק סעד הצהרתי.

13.        ככל שסבורות המשיבות כי הן זכאיות להשבת מלוא הכספים בהם נקבו יתכבדו ויגישו  תביעתם האמיתית, יעתרו למלוא הסעדים הכספיים וישלמו אגרה בהתאם.

14.        לאור האמור יש לסלק את התביעה על הסף בכל הנוגע לסעד ההשבה.

בתשובה לתגובה טענו המבקשים כדלקמן:

15.        ככל שתתקבל עמדת המשיבות הרי שכל תביעה חוזית תניתן יהיה לברר כתביעה לסעד הצהרתי וזאת משכל תביעה אשר במרכזה ניצב חוזה תחייב בשלב כלשהו פרשנות החוזה וכן הצהרה המשריינת את הפרשנות המסתברת על פי דעתו של בית המשפט הדן בתביעה.